<h1>ספר הישר לר"ת — חידושים סימן ר"ד</h1>
<h2>דף סד:</h2>
ר' עינני בר' ששון משמיה דר' ישמעאל בר' יוסי אמר הכל ככבול. פסק הרב ר' יעקב מיכן בתכשיטי נשים כר' עינני בר ששון דבשל סופרים הלך אחר המיקל. אע"ג דסתם מתני' כרב. דגבי פרוסבול נמי סתם מתני' בכתובות [פ"ט ע"א] דלא מצי למימ' פרוסבול היה לי ואבד וקיימא [לן] כבריית' דסבר כרב דאמ' מצי למימר בהשולח גט. ומיהו לרש' הרב' אסור לחצר וכרמלית שרי. אבל לאיש כל מידי דהוי תכשיט אפי' לרש' הרב' שרי. דאפי' מאן דאסר תכשיטי נשים בחצר באנשים שרי אפי' לרש' הרב' דלא שייך שליף ומחוי באיש שאין דעתו קלה. תדע דהא אמרי' בפר' מי שהפך [מו"ק י"ב ע"ב] ר' יהודה נשיאה נפק בחומרתא דמדושא ומייתי ראיה מתורת כלי דשירים ונזמים וטבעות כדמייתי גבי שרגא דנפטא בשילהי כירה. מכלל דמשום תכשיט לא קפיד אלא דס"ד דלא הוי תורת כלי עליו דאיכא מילי טובא (דהא) [דהוו] תכשיטי לאשה ולא לאיש כמו טבעת שאין עליה חותם וחומרתא דמדושא לאו טבעת ממש הוא וההוא דנפק בחומרתא דמדושא וכסייה מיקמי ר' יהודה נשיאה בהדר עם הנכרי שהיה מטלטל ברשות הרבים בקומטו וחזייה ר' יהודה נשיאה במילי דרבנן חוץ ממי שאינו מודה בעירוב בההיא מילתא גופה היא לא אמרינן דלא מצי לבטולי. והא דאמרי' כלילא כנלי הנשים דהיינו עיר של זהב והיינו עטרות כלות דאמרי' בשילהי סוטה ואסור לכלות ומותר לנשים אחרות. והאי דאמרי' בריש גיטין [ז' ע"א] כלילא מנלן דאסור היינו של קנים ושל חוליות והיינו עטרות של חתנים ולא משום תכשיט. (וקמדא') [וקמרא] דאיצטריך למישרי ודומה שהוא דגברי דאמרי' בסוף הוריות נהי דאהני לך קמרא דאבוך פי' הערוך סימן הוא למשמשי מלכים (מהוי) כמו חותם של סרבל חתימי דרבנן אי נמי קמרא תכשיט דאיש ודאשה ולאיש שרו כולהו איצטריך למישרי וכן פי' הערוך גבי דיסקוייא אי אית ליה מפרחיית' באיש דרך תכשיט הוא ואי לא דרך משוי ואסור. ועוד דלא מצינו באיש איסור תכשיט בכל התלמוד. אבל טבעת שאין עליה חותם משוי הוא וחייב חטאת יש עליה חותם מותר לכתחלה אפי' לרשות הרבים. ובתלמוד ירושלמי איכא מאן דאסר ואיכא מאן דשרי וקיימא לן כמאן דשרי. ע"כ לשון רבינו תם.
